מחיקת רישום פלילי הוא אחד הנושאים "החמים" בעולם המשפט הפלילי. חוק המרשם הפלילי קובע כי המידע שמצוי במרשם הפלילי הוא חסוי, ואדם אשר מעיין בו ללא שהוא מורשה לכך, עובר עבירה שהעונש המקסימלי עליה הוא שנת מאסר. המרשם הפלילי בנוי ממספר רבדים: 1.אין כל רישום פלילי. 2.התיק נסגר באחת העילות הבאות: "נסיבות העניין אינן מצדיקות העמדה לדין" או "היעדר עניין לציבור", חוסר ראיות וחוסר אשמה. 3.תיק מב"ד: תיקים שממתינים לבירור דין, היינו טרם הוגש כתב אישום והתיק בבירור. 4.רישום פלילי: תיק שבגינו הורשע נאשם בבית משפט. אנשי "הרישום הפלילי" מודעים לתופעה הנפוצה של בקשה מצד מעביד ל"תעודת יושר". בקשה זו היא טעות מיסודה משום שתעודת יושר זוהי תעודה שלא נמסרת ידנית למבקש, אלא נמסרת למוסדות בלבד. בפועל, המעביד מעוניין בגיליון הנקרא "רישום עבר פלילי". רבים מהתיקים הנחקרים על ידי המשטרה או הפרקליטות נסגרים בעילה כי "נסיבות העניין אינן מצדיקות העמדה לדין" (שנקראה בעבר "אין עניין לציבור") או בעילה של "חוסר ראיות". "גיליון רישום פלילי" הנדרש על ידי מעסיק מוצא לבקשתו, כתנאי לקבלה לעבודה. המעסיק מעוניין לבחון את עברו הפלילי של אדם ואת החשדות שיוחסו לו בעבר(או כיום), ולבדוק האם נסגרו נגדו תיקים בגין חשד פלילי. חרף העובדה כי האדם לא הורשע בדין, עצם הרישום הפלילי מהווה מבחינת המעסיק כתם על שמו הטוב של המועמד. במאמר מוסגר ייאמר, כי לרוב דרישת המעסיק אינה חוקית, אולם בפועל, דרישה זו מונעת ממועמדים, לעיתים על לא עול בכפם, לקבל את התפקיד המוצע. חוק המרשם הפלילי קובע קריטריונים לפיהם ניתן למחוק את הרישומים הפליליים הנמצאים במאגר המשטרתי. מחיקת הרישום חשובה מבחינת ההרגשה העצמית "לטיהור שמו הטוב של אדם" ומבחינת המורכבות בקבלה למקומות תעסוקה. אחת הדרכים למחיקת רישום פלילי היא בקשה לשינוי עילת סגירה. תיקים שנסגרו בעילות "שנסיבות העניין אינן מצדיקות העמדה לדין" או "מחוסר ראיות" משאירים את הרישום הפלילי פעיל. לפיכך, אחת מדרכי הפעולה לצורך מחיקת הרישום היא לבקש שינוי עילת סגירה מהעילה הרלוונטית ל"חוסר אשמה". הבקשה לשינוי עילת הסגירה עלולה לחרוץ את גורלך, לפיכך ראוי להגיש את הבקשה על ידי מומחה בתחום, לתמוך אותה בנסיבות רלוונטיות לגורמים המתאימים, לבחון את נסיבות פ.א (פרטי האירוע), המועד בו נסגר התיק, העדויות שהוגשו במידה והחומר צולם, להתייחס לעילה הרלוונטית לפיה התיק נסגר, לנסיבות לקולא כגון עבר פלילי, המלצות, תעודות הצטיינות וכדומה. במקרים מתאימים, בהם נדחתה הבקשה על ידי הגורמים הרלוונטיים (משטרה/פרקליטות) לשינוי עילת סגירה, ניתן לפנות בבקשה מתאימה לבית דין גבוה לצדק ולבקש את מחיקתו של הרישום הפלילי. חנינה חנינה היא צעד לפיו נשיא המדינה סולח לאדם שנאשם או הורשע בפלילים ומבטל בכך כל הליך משפטי רלוונטי לגביו. חנינה כוללת בין היתר ביטולו של עונש, ביטולה של עבירה ומחיקתה מהרישום הפלילי. אדם יכול ורשאי לפנות לנשיא המדינה ולבקש כי תבחן בקשתו להתערבות הנשיא בעניינו, בין אם מדובר בשינוי תקופת מאסר או בשינוי החלטה שיפוטית בהליך הפלילי. סעיף 18 לחוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, תשמ"א 1981 קובע "נשיא המדינה רשאי לקצר או לבטל תקופת התיישנות ותקופת מחיקה של אדם". תפקידה של מחלקת החנינות שבמשרד המשפטים היא לבחון את בקשות החנינה המוגשות לנשיא המדינה, לאסוף את המידע הרלוונטי, חוות הדעת הדרושות לצורך קבלת ההחלטה ולהכין את ההמלצה של שר המשפטים לבקשה. לאחר שגובשה ההמלצה היא עוברת לבית הנשיא. נשיא המדינה מוסמך לקצר תקופות התיישנות ולמחוק רישום פלילי החל על הרשעה או על הליך שהסתיים בהחלטה ללא הרשעה. יובהר, כי לא מדובר בתיקים הממתינים לבירור דין או תיקים שנסגרו מאחת העילות הקבועות בחוק "חוסר עניין לציבור" או "חוסר ראיות". לשכת הנשיא שוקלת שיקולים שונים מאלו שמנחים את בתי המשפט. השיקולים רחבים יותר, ויוצאים אל המציאות הכללית. בקשה לחנינה ראוי שתיתמך במסמכים רלוונטיים, בצירוף חוות דעת של מומחה בתחום, המסבירה את השיקולים המהותיים העומדים בבסיס בקשת החנינה, נסיבות אישיות, נסיבות בריאותיות, נסיבות כלכליות, ונימוקים מתאימים לנסיבות המקרה. ראוי כי השיקולים אותם אנו מניחים לצורך הבקשה יהיו שונים מהשיקולים אותם הצגנו בפני בית המשפט לעניין הטיעונים לעונש.
